בהיר בעיר, בהיר בכפר, ובטח שבהיר (וקצת קריר) אצלנו במדבר.
טוב, אז עכשיו סוף-סוף אנחנו יודעים איפה זה ירוחם. ויש גם פארק ירוחם, עם עצים ואגמים, ציפורי מים ודגים. גן עדן קטן באמצע המדבר, חצי מטר לפני סוף העולם. רוצו בהמוניכם.
שמים בהירים ושמש קצת שקרנית מהווים תחילה מבטיחה לטיול של היום. מתארגנים (תוך התלבטות מה ללבוש) לתחילת ההליכה לאורך האגם דנן, שלא ממש מלא עד גדותיו והריח היוצא ממנו מעלה שאלות לגבי מקור המים הנאצרים בו.
עוברים את הדייגים המקומיים ואת הסכר ופוסעים באפיק נחל רביבים עד לפיסגתו של פיסטין המנוקב ככברה בשלל כוכים ונקבים ("תצורת שיבטה" אומר גלעד) שממנו יש תצפית על ירוחם רבתי ועל הסביבה הקרובה.
מכאן מתחילים לטפס דרום דרום-מערב לכיוון פסגתו של הר רַחֲמָה, עליה מתונה למדי שאף היא לא מספיקה לחמם אותנו ברוח הקרירה. פיסגתו של ההר האמור מתנשאת לגובה של כ-600 מ' מעל פני הים, אבל אנחנו כאמור נמצאים במדבר. אין ים. בדרך לפסגה עוצרים מדי פעם על מנת לשבור שבר, לשמוע על הציפורים שפגשנו בדרך ולהתוודע לטומולוס, מבנה קדום ששימש לפי ההשערה לקבורה ושכמותו נמצאים באיזור כמה וכמה. עוד הסברים על "בית ארבעת המרחבים" והשערות מהשערות שונות של ארכיאולוגים בקשר למהות המבנים ומטרתם.
פסגתו האמורה של הר רחמה היא גם נקודת תצפית פנורמית על כל האיזור, עובדה המסייעת לגלעד בסקירה גיאוגרפית המקיפה שלוש מאות ושישים מעלות + זיהוי ישובים + סקירה גיאוגרפית + הסבר גיאולוגי + היסטוריה + + + + הכל.
ממשיכים לכיוון צפון מערב כשמגמת פנינו ירידה באופן כללי, לאורך גדתו הצפונית של נחל מִסְעָד (כך מנוקד במפה, אם כי גלעד טוען שהמ"ם בפתח, ובכלל, זה עיברות של שם ערבי) בחיפושינו אחרי נרקיסים, שהרי כך הובטח בפרוספקט... ואכן, לאחר הליכה לא מייגעת במיוחד, באחד הואדיות הקטנים שמצפון לנחל מסעד, ניתן לנו מבוקשנו ובשפע יחסי : הנרקיס הידוע גם כמלך הביצה, מוכיח כאן את עצמו גם כנסיך המדבר. בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, כמו שאומרים, צומחים כאן, למרות היובש ותנאי המדבר, שפע של נרקיסים הזוקפים בגאון את כתרם הלבן שמרכזו צהוב חלמוני עז. איך הם מצליחים לפרוח כאן ולהתקיים בצחיחות המתמשכת ? חידה היא לנו ופתרונה, כך גלעד, הוא בבצל שממנו צומח הנרקיס, שבו נאגרים מים מגשם דאשתקד והם-הם המקיימים את יכולתו המופלאה לפרוח גם בשנים יבשות. פלא פלאים.
ואם כבר הגענו עד כאן וזכינו לראות נרקיסים בפריחתם, הרי שאנו זוכים להסבר מקיף על קיומם של גאופיטים במדבר ובנוסף, פרק במיתולוגיה היוונית היורדת לשורשיו (בצליו ?) של השם נרקיס והנרקיסיזם ששניהם מקורם בשמו של אחד נרקיסוס אי-אז בשחרן של תרבויות עתיקות שאהבתו לעצמו בערה בו עד כלותו, הוא עצמו וגופו.
ארוחת צהריים בצל הנרקיסים (נו-נו...) מסמנת את תחילת סיומו של מסלול היום. ממשיכים במגמת ירידה, תחילה צפון מערבה ולאחר צפון מזרחה, כשפיסגת האקשן מסתמנת בעת חציית הגדר התוחמת את דרך הגישה לבסיס הצבאי הסמוך. האופן היחידי שבו אפשר לחצות שם את השביל היא באמצעות זחילה במעביר המים שמתחתיו. קטע מאתגר ללא ספק, המספק את הריגוש ואת החיוך המתבקש בסוף היום.
מכאן לאוטובוס הדרך כבר קצרה למדי, ואם כי המסלול היום היה קליל יחסית והסיום מוקדם מהמצופה, הרי שדי משמח להגיע הביתה באור אחרון ובמצב גופני לא תשוש במיוחד. יום שישי היום לא ? צריך קצת כוח לקידוש... נגיד.
אפיזודה שלא קשורה למהלך הטיול, אך ללא ספק ראוייה להרשם בכרונולוגיה של הבלוג, היא העובדה שמצלמתי שבקה חיים בדרך אל היעד. תגובה מאוחרת על צלילה במימיו של נחל זרד בירדן בפסח האחרון. אך לא אלמן ישראל ולא יתום המטייל : מרסיה ששמעה על הארוע המצער מיהרה לנדב את מצלמתה האהובה כדי לשמור על הרצף הדיווחי והצילומי שהיה כבר למסורת במקומותינו. תודה מרסיה !!!
וכמובן כל התמונות שצילמתי (הודות למרסיה) נמצאות כאן ,
תמונות שצילמה אראלה נמצאות כאן , תודה אראלה !
ותמונות של מוקי גילת נמצאות כאן, תודה גם לך מוקי.
רפי העביר לי קטעי וידאו שצילם בטיול הקודם לתחמסון ופרס, אני אנסה להעלות את זה ליוטיוב. אם אצליח, אפיץ את השמועה כדרכי. תודה רפי !
לתשומת לבכם יש גם תוספת של תמונות מהטיול הקודם, פרי מצלמתה של מרסיה (הכרטיס של אתמול היה אצלי אז התלבשתי גם על התמונות של הטיול ההוא...) הקישור לתמונות נמצא גם בפוסט הקודם (תחמסון וכו').
תודה גם לאיתן שחזר לאיתנו ושמר שלא נלך לאיבוד ולמקס החובש שאיבטח אותנו באומץ רב.
להתראות לכולכם !
להתראות לכולכם !
אבי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה