שני טיולים. אחד שהייתי ועוד אחד שלא, אבל בעצם כן.
אז אתחיל בטיול שלא הייתי בו.
קורה לפעמים שיש דילמות בחיים. עובדה לא ממש חדשה לאיש מאיתנו. אבל דילמה כזו, לבחור בין שני טיולים "מבטיחים", נו מילא, היו גם דילמות קשות יותר בתולדות העם בציון. אז בחרתי במה שבחרתי, ובמובנים רבים, יצאתי נשכר : הן בטיול שהייתי בו אני וגופי (והקבוצה ההיא) והן בטיול שבו לא נטלתי חלק בגופי אך קיבלתי דיווחים, תמונות ואף סרטון וידאו, כך שבאיחור של יומיים הרגשתי כאילו אף אני הייתי שם איתכם. ותודה למיכל, לאיתן, לאראלה, לאמה ולרפי שהזדרזו לשלוח כל מה שניתן כדי לכפר על חטאי שלי. צדיקים בני צדיקים (וצדיקות בנות צדיקות כמובן), ברוכים/ות תהיו.
בצידי הדרך / טיול מספר 4
רמת מזר, נחל ומפל חצירה, נחל ומפל צנין ונחל צין.
כאמור, יקשה עלי לתאר התרחשות שלא הייתי בה, אך לפי מה ששמעתי וראיתי, הטיול היה קצר ולא קשה, ולעומת זאת נחמד מבחינת הנוף הפרחים והאנשים.
וידברו התמונות :
צולם ע"י אראלה
כל התמונות של אראלה נמצאות כאן
צולם ע"י אמה
כל התמונות של אמה נמצאות כאן
צולם ע"י איתן
כל התמונות של איתן נמצאות כאן
ולקינוח דובדבן, הוידאו של רפי שנמצא כאן
וכמובטח, הטיול ב"שביל-ישראל" שבגללו נגררתי לבגידה :
כרבולות ומכתשים והעיקר : שלא יחשיך
ובכן מהו ה"שביל", אני מניח שכולכם שמעתם עליו וחלקכם כבר טייל בו או בחלקים ממנו. אם לא הרי שתוכלו למצוא כאן קצת יותר אינפורמציה.
הקבוצה "שלי", שאיתה אני "עושה את השביל" היא קבוצה שהתארגנה באופן פרטי, רוב חבריה מכירים אלו את אלו גם ממסגרות אחרות, רובם גרים בכפר-ורדים וזו השנה השלישית שהם בשביל. אני הצטרפתי אליהם בשנה שעברה, כלומר, עבורי זאת העונה השניה. המתכונת היא טיולים חד או דו-יומיים בימי שישי ושבת בעונת החורף והכיוון הוא מצפון לדרום. בשלב זה אנחנו בקטע של המכתשים ומקווים בסוף השנה הבאה להגיע לאילת.
ככל שהעסק הולך ומדרים, הלוגיסטיקה נהיית מורכבת יותר : הסעות, לינות, כלכלה וכיו"ב. יש בעלי תפקידים שנושאים על גבם את העניין : קמב"ץ (חומי) שדואג להזמנת חדרים, שיבוץ נסיעות, תיאום הקפצות, הוצאת מפות ותיאור-דרך רלוונטיים לקטע, וכן ל"סידור עבודה". גזברית (תמי) שדואגת לאיסוף הממונות לצורך ההוצאות המשותפות, ופייטן תורן (מתחלף כל קטע) שתפקידו למלא את ההפוגות בהליכה בהגיגים משלו או משל אחרים.
ההרכב הוא פחות-או-יותר קבוע, אבל תמיד יש מצטרפים (חבר של... בן של...) או נגרעים אד-הוק, מה שמוסיף צבע ועניין.
הקטעים הם באורך שבין 13 ל-23 ק"מ, כשבדרך כלל מה שמכתיב את אורך הקטע הוא המקום בו אפשר לפגוש רכב הקפצה (בד"כ לא ישנים בשטח), ורמת הקושי משתנה בהתאם למה שהשביל מציע בקטעים השונים.
חתך הגילים נע בין ה-50 פלוס ל-60 פלוס עם חריג צעיר אחד שמכפר על גילו הצעיר בהרבה מעשים טובים.
הקטעים שעשינו בשישבת האחרון היו 34 א' ו34 ב', מאורון על רכס הר הכרבולת שהוא השפה הדרומית של המכתש הגדול, עד לשפך נחל עפרן, ובשבת מחניון לילה נחל מדור עד למרגלות מעלה צין בנחל צין.
עוד לפני שהתחלנו לצעוד לקראת כיבוש הכרבולת, כינסַנו איתן הממלא שתי פונקציות נוספות שלא הזכרתי : גורו השביל וחלוץ מוביל, וקרא לנו דברי-עידוד-טרם-קרב בזה הלשון :
אל הכרבולת
עכשיו כששמש עכורה זורחת
כשצהלה ושחוק ורוח מבודחת
רגע לפני ששורתנו לה נפתחת
הרינו מכריזים בזאת :
היום הזה - נאכל תחת !
הדרך רב, לא נאריך לשיר.
חבורת השביל רבת היכולת
אמנם קצוצת סנפיר,
נעפיל אל הכרבולת !
שיהיה לנו אחלה יום !
הכרבולת מאתגרת למדי, יש כמה עליות מכובדות, שיפוע צד מתמשך ולאורך כל הדרך נשבה רוח עזה מכיוון המכתש וקצת עירערה לנו את שיווי המשקל. סעד רוחני סיפק לנו אורן, הבנימין שבינינו עם שירי אהבה למולדת, לאהובה ולניגונים מבית אבא. לקינוח, גלשנו בנחל עפרן ובחלקו התחתון הקניוני והמבולדר כדבעי, תוך שאנו מתחרים בשמש המנמיכה ומקווים שנגיע לקצה הנחל עוד לפני שתשקע.
בנחל פגשנו את וינסנט, בחור בלגי, מהנדס במקצועו ומגדל דבורים, שנמצא בשביל כבר חמישה שבועות בגפו, והתאהב בארץ ובאנשיה תוך כדי ההליכה.
בכוחות משותפים ולא מעט עזרה הדדית צלחנו את המשימה. לקראת חשיכה פגשנו את הג'יפים שחיכו לנו והקפיצו אותנו למכוניות שהמתינו בתחנת הדלק של שדה בוקר ומשם לחאן השיירות, למקלחת חמה, וארוחת ערב בסגנון בדואי, על מזרונים ומגשים גדולים עם עוף, אורז וסלטים.
אחרי יום כזה לא ממש קשה להירדם. בטן מלאה ומיטות נוחות סוגרות לנו יום נפלא.
שבת, אוכלים ב-7 זזים ב-7.30. הג'יפים מקפיצים אותנו לנקודת ההתחלה, פנצ'ר. מתקנים. לא אנחנו, הנהגים.
מתחילים בחניון לילה בנחל מדור. היום הרבה יותר קל, רוב ההליכה בשטח מישורי עם עליות וירידות קלות למדי. כל היום נושבת רוח קרירה והשמים בהירים עם רמזים קלים לאובך. פייטן היום הוא דוד הקורא לנו שיר חדש של אהוד בנאי וערן הטכנולוג הבכיר שלנו דולה את צליליו של השיר מהאויר תוך שימוש באביזרים שמזכירים את ארגז הכלים של בונד. ג'יימס בונד.
עוד הפסקה ועוד כוס תה, עוגות, פירות יבשים ומיני תרגימה, נאנחים בפה מלא, ש"במקום לרזות אנחנו משמינים", ולוקחים עוד עוגיה. עוד פייטנות מבית מדרשו של הרד"ק, וסיפור מפיו של גדעון על הרפתקאות לא צפויות בטיוליו, והנה אנחנו כבר בסוף המסלול, למרגלות מעלה צין שאותו נעלה בפעם הבאה בדרכנו לעין עקב. שם גם פוגשים שוב את ידידנו וינסנט הזכור לטוב מאתמול, שנטה כאן את אהלו וימשיך דרומה למחרת.
הג'יפ מדלג אותנו בכמה נגלות לכיוון שדה בוקר, ואנו נפרדים מהנגב עד לפעם הבאה.
כל התמונות שלי נמצאות כאן.
ויש גם אמזונה אחת שמטיילת איתנו,
וגם בית קסוס פותח לנו את דלתותיו.
בקיצור, שווה.
הבטחתי,
קיימתי.
להתראות בשבילים,
שלכם,
אבי
