בדרך לעין אווזים אין אווזים, אבל פרחים ? בשפע.

נחל קֶדֶש HERE WE COME !

רגע רגע, מה זה פה, אירופה ?? והירוק ? והפרחים ? והפסגות המושלגות באופק ?

נראה שהתבלבלנו ביבשת.   ככה זה כשמסתובבים יותר מדי במדבר : כל ירוק וכל צבע

נראים כמו פאטה מורגנה.

ובכן הפעם נראה  שהתזמון היה מושלם :  שיא הירק, שיא הפריחה ואנחנו במקום ובזמן הנכון.

הגליל מקבל אותנו במזג אוויר נאה ואביבי, במלוא מרחביו המוריקים והפורחים.

ממריאים צפונה מהעיר המעטירה ת"א-יפו, אוספים בדרך את מי שאוספים כולל גלעד, 

עוצרים באלונים לקפה ומאפה ומצפינים במהירות עד הגיענו למצודת כח הידועה גם

בשמה הערבי נבי יושע.

מתארגנים להליכה וכבר עכשיו די ברור שלא נצטרך סוודרים היום וגם את המטריות

אפשר להשאיר בבגאז'. 

האובך הקל שנראה מתרומם מעל עמק החולה עם הגיענו, מתחיל להתפזר מה שמבטיח

ראות משופרת בהמשך.

חולפים במהירות בתוך אתר ההנצחה של המצודה ומתחילים לרדת לכיוון צפון אל

תוך אפיקו של נחל קֶדֶש.

הדרך עוברת בתוך חורש טבעי של אלונים אלות ולבנים ומשובץ בכתמים רבים של רקפות,

כלניות ושפע רב של פרחים בלבן, וורוד, כחול, צהוב וכל מה שביניהם.

אפיקו של הנחל (שכיוונו הכללי מערב-מזרח) הוא סבך, מעין מנהרה בין גזעים

של אלונים אלות ושאר שיחים ועצים, קריר ומוצל, ומעט סימנים של מים בקרקעיתו,

עדות לגשמים שירדו כאן לפני ימים מספר.

עצירה ראשונה מוקדשת לענייני פרחים, צבעיהם ושאר פרטים, הכלניות והרקפות

זוכות כאן לסקירה מפורטת ומקיפה.

ממשיכים מזרחה בנחל עד למפל, חנייה נוספת עם תצפית על שפני סלע

(לא ברור מי משקיף על מי פה) וכן עיון במקור השם "נחל קדש",

(קדש נפתלי השכנה, מן הסתם).

חוזרים  במעלה הנחל מערבה, ואחר מטפסים אל מחוץ לאפיקו, עד לכביש המוליך

 לקיבוץ יפתח, הולכים מעט צפונה במקביל כביש, פונים ימינה לכיוון מזרח

על דרך עפר המתחילה לגלוש מן הרכס.   לאחר כמה דקות מגיעים למצפור ליפא גל , 

נקודת תצפית על עמק החולה וכל מה שמעבר לו.

המצפור הוקם בתחילה לזכר בתו ואשתו של  ליפא שטבעו באגם החולה בתקופת

 ייבושו בשנת 1954 והוקדש מאוחר יותר לליפא גל עצמו לאחר מותו בתאונת דרכים

 בשנת 1971.  ליפא גל היה דמות מרכזית בתהליך ייבוש אגם החולה ויישוב האיזור

בימי ראשית המדינה.

העצירה פה נותנת גם הזדמנות לספר את סיפור הקרבות על מצודת-ישע/כח/נבי-יושע

במלחמת השחרור, וגלעד מרחיב ומפרט ומחכים אותנו גם בעניין זה. 

 אנו מתוודעים אל סיפור הגבורה של דודו צ'רקסקי  מפקד הכח הפורץ

שהיה בין הנופלים בקרבות לכיבוש המצודה.

ממשיכים מפה צפונה לאורך רכס רמים, עתים בתוך סבך של שיחים, עתים בקרחות

 ירוקות משובצות  פרחים בשלל צבעים,  עתים חולפים ליד אלות רחבות נוף או אלונים

 בראשית לבלובם, לבנה רפואי הפורח באשכולות של פרחים לבנים, או גדר בקר

 שיש לחצות בזהירות מבלי לקרוע חולצה או מכנסיים.

תצפית אחרונה על עמק החולה ועל החרמון המושלג המלווה אותנו כבר מרגע

 שהתחלנו את הטיול,

התבוננות מעמיקה בזחל של טוואי (דובון) שכמותו מצויים כאן המונים ובסיפור

התגלמותו עד הפכו לפרפר,  וגלישה אחרונה מזרחה ודרומה לכיוון עין אווזים שאת

שמו שמענו אך עדיו-ממש לא הגענו היום (גלעד אומר ש"אין מה לראות,

סתם חירבה בלי מים").

נוהל קרוקס + שחרורים + כוס תה מהתרמוס, ויאללה, הביתה.

תודה לאיתן על הליווי ,  למקס על האבטחה והסיוע הרפואי (וגם על סיפור הצפרדע)

ולגליל שקיבל אותנו כל כך יפה.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

הוידאו שצילם רפי נמצא כאן,  תודה רפי !

המצלמה של אראלה התחרפנה הפעם וכנראה לא יהיו תמונות מאראלה,

אופס !!! והרי הודעה שהתקבלה זה עתה :  מומחי קנון בשיתוף עם מדעני נאסא הצליחו להציל

את התמונות של אראלה מהמצלמה דנן והרי הן כאן.  תודה לאראלה ולמומחים.

ובאיחור-מה הגיעו גם התמונות שצילמה אמה, והרי הן כאן להנאתכם. תודה אמה.

להתראות !

אבי